החלטה בתיק עמ"ה 7051/03

1.       החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטותיי מיום 2.3.05 ומיום 14.11.04, כמשלימה אותן, וענינה גילוי חומר עליו ביסס המשיב את השומה שהוציא למערער. כמו כן ההחלטה ניתנת לאחר שתוקן כתב הויתור על סודיות (להלן:הוויתור), שהוגש ע"י המערערת מטעמה של חברת דפוס איגוד בע"מ - לאור הערותי בהחלטתי מיום 2.3.05 - והובהר שהוויתור נכון להיום. השאלה העומדת לפני עתה היא האם נכון להורות למשיב, חרף חובת הסודיות המוטלת עליו, לגלות למערער ידיעות ופרטים שקיבל מהנישום שעל נתוניו ביסס, על דרך השוואה, את שומת המערער, זאת מתוך הנחה שאותו נישום (להלן: צד ג') הוא החתום על הויתור. מכאן שעומדת על הפרק שאלת זהותו של העסק אשר שימש את המשיב להשוואה, כאשר המשיב הבהיר בתצהיר כי בתחום שבו פעל עסק המערער פעלו "שני עסקים ששלטו בשוק וביניהם המערער, ועסק נוסף שהיקף פעילותו היה מצומצם יותר".

2.       גילוי שם העסק ששימש להשוואה חוסה תחת חובת הסודיות שהמשיב חייב בה, וכך בוודאי הנתונים הספציפיים של אותו עסק. ברם לבית המשפט סמכות להורות למשיב לגלות את הפרטים. ניתן למצוא עיגון לסמכות זו בסעיף 232 לפקודת מס הכנסה, הגם שהדבר לא פורש בו, ומכל מקום סמכות כזו היא בגדר סמכותו הטבועה של בית המשפט. יצוין כי ההשוואה בין הסעיף האמור לנוסח ההוראה המצויה בס' 142 לחוק מע"מ המתייחסת במפורש להוראת בית המשפט עלולה להביא לכאורה למסקנה שונה. ברם אין מקום להתפס להבדלי הניסוח (ראו לנושא הניסוח ולשיקולים השייכים לסוגיה מאמרם של עוה"ד הורנשטיין ושרון, "על חופש המידע וזכות הנישום לדעת",  מסים טו(5) א- 93 סעיף 5, א-104). ומכל מקום גם על סוגיה זו חל העקרון הכללי הקבוע בחוק חופש המידע, המוסר לבית המשפט סמכויות בעניין זה, והתומך בפירוש הרחב לסעיף 142. אוסיף כי בשאלה זו לא העלה המשיב טענת חוסר סמכות.

הסמכות להורות על גילוי צריכה להיות מופעלת תוך מציאת האיזון הראוי בין הערכים המתחרים (ראו הורנשטיין ושרון, שם).

3.       לעניין האינטרס של צד ג', הוא הנישום האחר הנוגע בדבר אציין כי הויתור במקרה דנן - בהנחה שמוסרו הוא הנישום ששימש להשוואה - מנוסח בלשון רחבה ביותר - "הנני מסכים... למסור לכל המעורבים בתיקים דלעיל ולרבות בית המשפט המחוזי בירושלים ו/או המערער ו/או באי כוחו, כל מידע או מסמך או ידיעה אודות החברה ללא יוצא מן הכלל, ולרבות אודות נכסיה, מסמכיה ו/או לקוחותיה ו/או מקורות הכנסותיה של החברה ו/או כל מידע או מסמך שיהיו דרושים לשם עריכת השוואה בין החברה לבין עסקו של המערער... החברה פוטרת את המשיב או מי מטעמו ומסירה מעליו כל אחריות מכל מין וסוג כתוצאה ישירה או עקיפה ממסירת פרטים, מסמכים או מידע אודות החברה כאמור בכתב ויתור זה"

4.       לענין טעמי החסיון או טעמי חובת הסודיות נאמר בבג"צ 174/83 שכנר ואח' נ' שר האוצר, פ"ד לז(3) 225, כי הוא מיועד לשתי תכליות. האחת - לטובת הנישום. למנוע חשש כלשהו שמסירת פרטי הדברים בדבר עסקיו והכנסתו לשלטונות המס יגיעו לידיעתו של אחר, והשנייה - לטובת המדינה - "למען אפשר לשלטונות המס להגיע לחקר האמת על ידי קבלת מידע מגורמים אחרים, אשר ייאותו לכך אם זהותם תישאר חסויה" (שם עמ' 229).

אם אמנם צד ג' מוסר הויתור הוא העסק ששימש להשוואה, אזי הוויתור מוריד מעל הפרק את השיקול הראשון. לגבי השיקול השני - השאלה מורכבת יותר, שהרי ניתן לומר כי ככל שאפשרות חשיפת המידע תעשה יותר מציאותית ושכיחה, בסופו של דבר ירתעו נישומים למסור מידע והדבר יפגע בפעולות המדינה לגבות מס אמת. ברם מתן הויתור במקרה זה מחליש את השיקול האחרון - ושוב, בהנחה שהוא העסק ששימש להשוואה - מאחר שאין מקום שהמדינה תגן על אינטרס של עסק לשמור בסודיות את ענייניו יותר ממה שהוא מעוניין להגן. מכל מקום מהיבט עידוד העסקים להחשף אומר כי גם אם יצא קול לחשיפה במקרה דנן, הרי מאחר שהיא מיוסדת על הויתור, עדיין ימשיך כל עסק לדעת כי הדבר תלוי ברצונו שלו: אם אינו מעוניין בחשיפה - לא יוותר על סודיות. יתר על כן, מלכתחילה יודע כל עסק כי שמירת נתוניו בסודיות אינה יכולה להיות מוחלטת לנוכח סמכות בית המשפט להורות במקרה הנכון על הגילוי, ועל כן למעשה אין בהחלטות הנשענות על ויתור כדי להגביר את החששות של העסקים מעבר למצב החוקי הקיים.

5.       בנסיבות של ויתור כה רחב של צד ג', אין מקום לשמור על תכלית הוראת הסודיות כלפיו, ואני רואה לנכון להורות למשיב להודיע אם העסק ששימש להשוואה הוא חברת דפוס איגוד בע"מ, ואם התשובה חיובית, לגלות למערער בהקדם את החומר המצוי בידו וששימש אותו הקשור לאותו נישום. מהאמור לעיל עולה כי החלטה כזו היא המתבקשת מהאיזון בין זכותו של הנישום לגילוי, שעליה עמדתי בהחלטתי מיום 14.11.04 ובין האינטרס של המשיב לשמור על פעילותן התקינה והבלתי מופרעת של רשויות המס. אוסיף כי לאחר פסק הדין בעניין ד.נ.ד. עליו נשענתי בהחלטתי הקודמת מיום 14.11.04, חזר בית המשפט העליון, מפי כב' הנשיא ברק בע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות נ' מנהל מכס ומע"מ על עמדתו בנושא זה ולפיה "הכלל הבסיסי הוא כלל הגילוי". ועוד נאמר - "זכותו של הפרט לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשות המנהלית ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו, היא ממושכלות היסוד של המשטר הדמוקרטי ונגזרת מזכות הטיעון ומחובת השקיפות של המינהל... מקום שבו מתקיימת תכלית הוראת הסודיות נדרש המנהל לאזן בינה ובין חובת הגילוי... במצב כזה על המנהל לתת החלטה נקודתית, עניינית ומנומקת שתסביר את הסודיות. מובן ששיקול הדעת של המנהל יהיה נתון לביקורת שיפוטית". (נס' 13-11 לפסק הדין).

6.       לאור האמור המשיב יפעל כאמור בס' 5 רישא להחלטה.

הצדדים יוזמנו לדיון מקדמי ביום 2/5/05 בשעה 12:15.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז באדר ב' תשס"ה (28 במרץ 2005), בהעדר.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: